<h1>סמ"ג לאוין סימן קמ"ט</h1>
<h2>דף קיא:</h2>
ובפרק אותו ואת בנו (חולין ע"ט א') מסקינן שרבי יהודה מסופק כמו כן אם חוששין לזרע האב ואוסר לקשור בקרון שתי פרדות להנהיגם עד שיהו שוות מאב ומאם, ובסוף מסכת כתובות (קי"א ב') פוסק הלכה כרבי יהודה בפרדות וגם רבי אבא (חולין ע"ט א') מצינו שצוה לשמש שלו שלא יביא פרדות בקרון אלא אם כן דומות יחד וגם רב פפא שאומר (שם) שכשאזניו גדולות וזנבו קטן שהוא בן חמור וכשאזניו קטן וזנבו גדול הוא בן הסוס, משמע שהיה אוסר אם אין דומין זה לזה (תד"ה עייל).
תניא (חולין ע"ח ב') אותו ואת בנו נוהג בנקבות שזה בנה ודאי וכתיב בנו שמשמע מי שבנו כרוך אחריו (זהו) [שזו היא] האם אבל האב והבן מותר לשחוט ביום אחד, וחנניה אמר אף באב ובבן נוהג שסובר חוששין לזרע האב, אמר שמואל (שם ע"ט א') הלכה כחנניה. ובנו לאו דווקא דהוא הדין בתו. ומסיק שם שלדברי חנניה כל מיני פרדות אחד הן ומותרין לקושרן בקרון אף על פי שאינן שוות מאב ומאם כיון שחוששין לזרע האב וכן חשוב צד אב כמו צד האם. פסקו ה"ג (דף קל"ד ג') ורב אלפס שאין הלכה כחנניה לא באותו ואת בנו ולא בפרדות מאחר שמצינו בפרק אחרון דכתובות (קי"א ב') שפוסק הלכה כרבי יהודה בפרדות וגם האמוראים היו נוהגים כן כאשר ביארנו למעלה, אמנם פסק שפסק שמואל כחנניה יכול להתקיים לאסור מספק מאחר שרבי אליעזר וחכמים ור' יהודה מסופקין אם חוששין לזרע האב אבל אינו לוקה מאחר שאנו מסופקים בדבר, ואונקלוס שתרגם ושור או שה ותורתא או שיתא תפס דבריו באם ללקות עליו אבל מודה שאף באב ובבן אסור מספק כאשר בארנו.
